Zapier מול Make (Integromat): איזו פלטפורמת אוטומציה מתאימה לעסק שלך?

השוואה מקיפה: Zapier נגד Make

הבחירה בפלטפורמת אוטומציה היא החלטה אסטרטגית. היא יכולה להשפיע על היעילות התפעולית, עלויות העסק ואפילו על היכולת שלכם להתרחב בעתיד. כדי לעזור לכם להבין את ההבדלים המהותיים בין Zapier ל-Make, נפרק את ההשוואה שלנו לארבעה קריטריונים מרכזיים: קלות שימוש וממשק, היקף האינטגרציות, מודל התמחור, וגמישות ויכולות מתקדמות.

קלות שימוש וממשק ויזואלי: פשטות ליניארית מול גמישות ציורית

הרושם הראשוני והחוויה היומיומית עם הפלטפורמה מושפעים רבות מהממשק שלה. כאן, שתי הפלטפורמות נוקטות בגישות שונות לחלוטין, שכל אחת מהן פונה לסוג אחר של משתמש.

Zapier: הפשטות שבמיטבה

Zapier בנויה סביב קונספט של פשטות ומהירות. הממשק שלה הוא ליניארי, כלומר אתם בונים את האוטומציה (שנקראת ‘Zap’) צעד אחר צעד, מלמעלה למטה. התהליך מאוד אינטואיטיבי: בוחרים טריגר (האירוע שמתחיל את האוטומציה), למשל ‘אימייל חדש הגיע לג’ימייל’, ולאחר מכן מוסיפים פעולה (Action), למשל ‘צור שורה חדשה בגוגל שיטס’. רוצים להוסיף עוד שלב? פשוט לוחצים על כפתור הפלוס ומוסיפים פעולה נוספת.

הגישה הזו מצוינת למתחילים ולמשתמשים שאינם טכניים. אין צורך להבין מושגים מורכבים של זרימת נתונים או לוגיקה מסועפת. הממשק מנחה אתכם יד ביד, מציע לכם את השדות הרלוונטיים למפות מכל שלב, והופך את יצירת האוטומציה הראשונה שלכם לחוויה של דקות ספורות. החיסרון בגישה זו הוא שכאשר בונים תהליכים מורכבים יותר עם תנאים מרובים או מסלולים מקבילים, המבנה הליניארי יכול להרגיש מגביל ומסורבל מעט.

Make: גמישות ויזואלית למתקדמים

Make, לעומת זאת, מציעה ממשק ויזואלי דמוי תרשים זרימה (Flowchart). במקום רשימה של צעדים, אתם מקבלים קנבס ריק שעליו אתם ‘מציירים’ את התהליך שלכם. כל טריגר וכל פעולה הם ‘מודול’, עיגול שאתם גוררים אל הקנבס ומחברים אותו למודולים אחרים. הגישה הזו מאפשרת לראות את כל התהליך האוטומטי במבט אחד, כולל הסתעפויות לוגיות מורכבות, מסלולים מקבילים וטיפול בשגיאות.

היתרון הגדול כאן הוא הגמישות. קל מאוד ליצור תרחישים (Scenarios, המקבילה של Make ל-Zaps) שבהם נתונים עוברים פיצול, עיבוד שונה, ואיחוד מחדש בהמשך הדרך. זהו כלי חזק להפליא עבור תהליכים עסקיים שאינם פשוטים וליניאריים. עם זאת, הגמישות הזו מגיעה עם עקומת למידה תלולה יותר. משתמשים חדשים עלולים להרגיש מוצפים מהאפשרויות ומהצורך להבין כיצד נתונים ‘זורמים’ בין המודולים. הממשק של Make דורש חשיבה תהליכית ומובנית יותר, מה שהופך אותו לחביב במיוחד על מפתחים ואנשי תפעול טכניים.

מספר האינטגרציות ואיכותן: כמות מול עומק

לב ליבה של כל פלטפורמת אוטומציה הוא היכולת שלה לחבר בין אפליקציות שונות. גם כאן, האסטרטגיות של Zapier ו-Make שונות ומדגישות את קהלי היעד השונים שלהן.

Zapier: מלך האינטגרציות הבלתי מעורער

בכל הנוגע למספרים, Zapier היא המנצחת הברורה, וללא תחרות. עם ספרייה של למעלה מ-6,000 אפליקציות נתמכות, הסיכוי שתמצאו את הכלי שאתם משתמשים בו הוא כמעט ודאי. אם קיימת אפליקציית SaaS (תוכנה כשירות) עם API פתוח, סביר להניח שיש לה אינטגרציה רשמית ב-Zapier. המגוון העצום הזה הוא היתרון התחרותי הגדול ביותר של הפלטפורמה. עבור עסקים המשתמשים בכלים נישתיים או חדשים יחסית, Zapier היא לעיתים קרובות האפשרות היחידה.

הגישה של Zapier היא ‘רוחב תחילה’. היא שואפת לכסות כמה שיותר אפליקציות, מה שמאפשר כמעט אינסוף צירופים אפשריים. זה הופך אותה לבחירה מצוינת עבור משימות כמו ‘כשמתקבל ליד חדש מפייסבוק, הוסף אותו לרשימת תפוצה ב-MailerLite ושלח לי התראה בסלאק’.

Make: איכות ועומק על פני כמות

Make מציעה ספרייה קטנה יותר, עם קצת יותר מ-1,700 אפליקציות. אמנם המספר גדל כל הזמן, אך הוא עדיין רחוק מההיצע של Zapier. עם זאת, מה שחסר ל-Make בכמות, היא לעיתים קרובות מפצה עליו בעומק. האינטגרציות של Make נוטות להיות מקיפות יותר. כלומר, עבור אפליקציה נתונה, Make עשויה להציע יותר טריגרים ופעולות מאשר Zapier.

לדוגמה, באינטגרציה עם כלי מסוים לניהול פרויקטים, Zapier עשויה להציע טריגרים כמו ‘משימה חדשה נוצרה’ ופעולות כמו ‘צור משימה’. Make, באותה אינטגרציה, עשויה להציע טריגרים נוספים כמו ‘משימה עודכנה’, ‘תגובה נוספה למשימה’, ופעולות כמו ‘עדכן משימה קיימת’, ‘הוסף קובץ למשימה’ או ‘חפש משימות לפי קריטריון’. העומק הזה מאפשר בניית אוטומציות מתוחכמות ומדויקות יותר, שמטפלות במגוון רחב יותר של תרחישים בתוך האפליקציה המחוברת. לכן, תמיד כדאי לבדוק את רשימת הטריגרים והפעולות הספציפיות עבור האפליקציות החשובות לכם בכל אחת מהפלטפורמות.

מודל תמחור: משימות (Tasks) מול פעולות (Operations)

זהו אחד ההבדלים המשמעותיים והמבלבלים ביותר בין שתי הפלטפורמות, והוא יכול להשפיע באופן דרמטי על העלות החודשית שלכם. הבנת ההבדל בין ‘משימה’ ב-Zapier ל’פעולה’ ב-Make היא קריטית לקבלת החלטה נכונה.

התמחור של Zapier: פשטות עם מחיר

Zapier מתמחרת את שירותיה על בסיס ‘משימות’ (Tasks). מודל זה פשוט יחסית להבנה:

• טריגר (Trigger): השלב הראשון שמתחיל את ה-Zap, אינו נספר כמשימה.
• פעולה (Action): כל שלב נוסף ב-Zap שמתבצע בהצלחה נספר כמשימה אחת.
• מסננים (Filters): שלבי סינון שעוברים בהצלחה נספרים כמשימה. אם המסנן עוצר את ה-Zap, לא נספרת משימה.

לדוגמה, Zap בעל 3 שלבים (טריגר + 2 פעולות) יצרוך 2 משימות בכל פעם שהוא יפעל. Zap עם 5 שלבים יצרוך 4 משימות. המודל הזה פשוט, אבל הוא יכול להתייקר במהירות, במיוחד באוטומציות מרובות שלבים. העלות פר משימה ב-Zapier גבוהה יחסית, והחבילות מציעות מספר מוגבל של משימות בחודש. בנוסף, תכונות מתקדמות כמו לוגיקה מותנית (Paths) זמינות רק בחבילות הגבוהות והיקרות יותר.

התמחור של Make: תמורה גבוהה למחיר

Make, לעומת זאת, משתמשת במודל המבוסס על ‘פעולות’ (Operations). כאן החישוב שונה לחלוטין:

• כל מודול שרץ: כל מודול בתרחיש, כולל הטריגר, נספר כפעולה אחת.

לדוגמה, תרחיש עם 3 מודולים (טריגר + 2 פעולות) יצרוך 3 פעולות בכל הרצה. תרחיש עם 5 מודולים יצרוך 5 פעולות. על פניו, זה נראה כאילו Make צורכת יותר ‘יחידות’ לאותה אוטומציה. אבל, וזה אבל גדול, העלות פר פעולה ב-Make נמוכה משמעותית מהעלות פר משימה ב-Zapier. החבילות של Make מציעות כמות גדולה בהרבה של פעולות עבור אותו מחיר, מה שהופך אותה לאופציה משתלמת בהרבה עבור אוטומציות מורכבות או כאלה שרצות בתדירות גבוהה.

יתרה מכך, Make מאפשרת עיבוד של מספר פריטים בבת אחת (למשל, כל השורות החדשות בגוגל שיטס שנוספו בשעה האחרונה). במקרה כזה, הטריגר ירוץ פעם אחת (פעולה אחת), אך שלבי הפעולה ירוצו עבור כל פריט בנפרד, ויצרכו פעולות בהתאם. זהו מודל יעיל וחכם שמתאים לעיבוד נתונים בכמויות גדולות. בנוסף, כמעט כל התכונות המתקדמות של Make, כולל מסלולים מותנים (Routers), זמינות גם בחבילה החינמית.

גמישות למפתחים ויכולות מתקדמות

עבור משתמשים בעלי רקע טכני או עסקים עם צרכים מורכבים, היכולות המתקדמות של הפלטפורמה הן קריטריון מכריע. כאן, Make לוקחת הובלה ברורה.

Zapier: כלים מובנים ו-Code Steps

Zapier מציעה מספר כלים מובנים שימושיים. ה-Formatter מאפשר לבצע מניפולציות על טקסט, מספרים ותאריכים. ה-Filter מאפשר לעצור Zaps על סמך תנאים. ה-Paths מאפשר ליצור לוגיקה של ‘אם-אז’ פשוטה. למשתמשים מתקדמים יותר, Zapier מאפשרת להוסיף שלבי קוד (Code Steps) ב-JavaScript או Python. זהו פתרון טוב להרחבת הפונקציונליות, אך הוא מרגיש כמו תוספת ולא כמו חלק אינטגרלי מהפלטפורמה. הטיפול במבני נתונים מורכבים כמו מערכים (arrays) יכול להיות מסורבל ודורש לעיתים קרובות שימוש בלולאות בתוך שלבי קוד.

Make: ארגז כלים שלם למקצוענים

Make נבנתה מהיסוד עם חשיבה על גמישות ושליטה. היא מציעה סט כלים מובנה ועשיר שנותן מענה כמעט לכל צורך טכני:

• Router: מודול המאפשר לפצל את זרימת העבודה למספר מסלולים על בסיס תנאים מורכבים. זוהי גרסה חזקה בהרבה מה-Paths של Zapier.
• Iterator ו-Aggregator: כלים ייעודיים לעבודה עם מערכים. ה-Iterator ‘פורס’ מערך לפריטים בודדים כדי שניתן יהיה לעבד כל אחד מהם בנפרד, וה-Aggregator ‘אוסף’ אותם בחזרה למערך אחד בסוף התהליך. זהו פתרון אלגנטי וחזק לבעיה נפוצה.
• טיפול בשגיאות (Error Handling): Make מאפשרת להגדיר מסלולים ייעודיים לטיפול בשגיאות. אם שלב מסוים נכשל, ניתן להגדיר מה יקרה במקום שהתרחיש פשוט ייעצר. למשל, לשלוח התראה, לנסות שוב, או לבצע פעולה חלופית.
• מודולים של HTTP ו-JSON: מאפשרים לבצע קריאות API ישירות לכל שירות, גם אם אין לו אינטגרציה רשמית, ולנתח (parse) בקלות תגובות JSON מורכבות.

השילוב של הכלים הללו הופך את Make לפלטפורמה דמוית סביבת פיתוח ויזואלית (Visual Development Environment), שמאפשרת לבנות לוגיקה עסקית מורכבת ביותר ללא צורך בכתיבת קוד, אך עם כל העוצמה והשליטה שמתכנתים רגילים אליהן. אם אתם זקוקים לפתרונות אוטומציה מותאמים אישית, אנו ב-Topeak מתמחים בבניית תהליכים מורכבים ומציעים שירותי אוטומציה שיכולים למנף את מלוא העוצמה של פלטפורמות כמו Make.

טבלת השוואה מסכמת: Zapier מול Make

אז במי לבחור? סיכום והמלצות

אחרי שצללנו לעומק ההבדלים, השאלה הגדולה נשארת: איזו פלטפורמה היא הבחירה הנכונה עבורכם? התשובה, כרגיל, היא ‘זה תלוי’. הבחירה הנכונה תלויה בצרכים הספציפיים שלכם, ברמת המומחיות הטכנית שלכם ובתקציב שלכם.

מתי לבחור ב-Zapier?

לכו על Zapier אם אתם עונים על אחד או יותר מהקריטריונים הבאים:

• אתם חדשים בעולם האוטומציה: הממשק הפשוט והידידותי של Zapier יאפשר לכם להתחיל וליצור ערך תוך דקות, ללא תסכולים.
• הצרכים שלכם פשוטים וישירים: אם אתם צריכים בעיקר אוטומציות ליניאריות של ‘אם קורה X, אז תעשה Y’, Zapier היא הכלי המהיר והיעיל ביותר למשימה.
• אתם צריכים אינטגרציה עם כלי נישתי: אם אתם משתמשים באפליקציה שאינה פופולרית במיוחד, יש סיכוי גבוה שתמצאו אותה בספרייה העצומה של Zapier ולא אצל המתחרים.
• זמן ההקמה חשוב לכם יותר מהעלות החודשית: אם אתם מעדיפים לשלם קצת יותר עבור חוויה מהירה וחלקה, Zapier היא בחירה מצוינת.

מתי לבחור ב-Make?

לכו על Make אם אתם מזדהים עם הנקודות הבאות:

• התהליכים שלכם מורכבים: אם האוטומציות שלכם דורשות לוגיקה מותנית, מסלולים מקבילים, עבודה עם מערכי נתונים או טיפול בשגיאות, Make היא ליגה אחרת לגמרי.
• התקציב הוא שיקול מרכזי: עבור אותו נפח פעילות, Make כמעט תמיד תהיה זולה משמעותית מ-Zapier, במיוחד ככל שהמורכבות והתדירות של האוטומציות עולה.
• אתם בעלי אוריינטציה טכנית (או לא מפחדים ללמוד): אם אתם אוהבים ‘לפתוח את מכסה המנוע’, להבין איך דברים עובדים ולקבל שליטה מלאה על זרימת הנתונים, הממשק הוויזואלי והכלים המתקדמים של Make ירגישו לכם כמו בית.
• אתם צריכים לבצע קריאות API מותאמות אישית: היכולות המובנות של Make לביצוע בקשות HTTP וניתוח JSON הופכות אותה לכלי אידיאלי לאינטגרציה עם כל שירות שיש לו API, גם ללא ‘אפליקציה’ רשמית.

תוכלו למצוא מידע נוסף ומדריכים מעמיקים בנושאים אלו ונוספים בבלוג שלנו.